"הסבל מונע אהבה", כה אמר המטיף קרישנאמורטי באחת מהופעותיו בקליפורניה. זה היה בשנות השישים. הסובל איננו מסוגל לתת אהבה לזולתו כל שכן לעצמו"
הסבל כידוע, זה הפסיכולוגי, נובע מהקונפליקטים שמייצרת האישיות בעזרת האני. כשהאני איננו פעיל יש מקום לחמלה ולאהבה.
אהבה איננה תלויה בדבר. אם היא תלויה, התגובה למושא התלות עלולה להפוך בכל רגע נתון לשנאה, קנאה, רגשות שאין בינן לבין אהבה דבר וחצי דבר. אהבה שיש בה ממד של רכושנות. איננה אהבה.
קל יותר לומר מה איננה אהבה, ואולם להגדיר אהבה, קשה. האהבה היא מצב. ברגע של פתיחות אל הכל מתקיימת אהבה. אהבה מנותבת איננה אהבה, זאת בהיפוך לסיפורי אגדות הילדות על "אהבת אמת" בין הנסיך לנסיכה.
אהבה לילד (אף שיש בה ממד של רכושנות) האין זו אהבה שונה מכל אהבה אחרת?
אהבה היא מצב.. באין אהבה מתקיים הסבל..
