"אמריקה שוקעת"! כך אומר אשר. אשר הוא סטודנט ליחסים בינלאומיים כאן בשיקגו. פגשתי אותו כמעט מיד לאחר שהתחלתי לעבוד כשומר הסף בבנק לאומי אשר ברחוב לה-סאל במרכז העיר. הוא מרבה לשוחח איתי על עניינים אקטואליים. אשר אוהב להתאמן עלי ולאמת את הדעות שלו מולי. אני מצידי נהנה לגרור אותו לשיחות שבהן אני יכול גם לשמוע את הצד האחר של "הדעות שלי". מעין תרגיל אינטלקטואלי משעשע.
הוא דואג לעדכן אותי מדיי פעם בקשר למה צריך ואיך נכון לחשוב ולהבין את עולמנו המסובך והמסוכסך.
"אמריקה כמו אנגליה בזמנה שוקעת אל תוך האי אכפתיות, אל טמטום החושים. סיר הבשר הזה של כל אלה שגרים כאן באמריקה הגדולה שלהם, כשבראש שלהם רק כסף ועוד כסף. הם נידונו לכליה. אם לא פיזית, לפחות מנטלית. והתהליך הזה בעיצומו".
ואשר ממשיך ומוכיח לי בלהט, "הנה תראה מה קרה בוויטנאם, והפעולה הטיפשית של הניסיון שלהם להצלת בני הערובה באירן. אפילו לפאתי היעד לא הגיעו. וכל זה עם הטכנולוגיה הכי מפותחת בעולם. אבל מה זה עוזר להם?
הם לא עושים עם זה כלום. זה בעצם גם מה שהורס אותם, הקלות שבה באים הדברים אליהם. בלי שום מאמץ אמיתי. אחד האסונות שלנו יכולים להיות אם נהייה כמוהם. ארץ עשירה נינוחה מלאה במטומטמים. ולא שכולם באמת כאלה, הוא אומר, אבל הממוצע הוא דיי נמוך. ועל כל פנים בהרבה נמוך משלנו הישראלים".
"הם רוצים לתפוס את כל הציפורים במכה אחת", ממשיך אשר, "ולכן אין להם מדיניות חוץ. הם חושבים שהסעודים יתרגזו עליהם ויסגרו להם את הברזים. אבל גם אריק שרון יכול עם אוגדה וחצי לסגור את כל הברזים של סעודיה".
"אז נלחם נגד הרוסים"? אני שואל
"מה פתאום! הרוסים ישמחו לאללה, הם הרי לא צריכים את הנפט של סעודיה. הם לא קנו חבית אחת מסעודיה, יש להם משלהם, או שהם קונים מאירן".
"אבל על הרוסים אי אפשר לסמוך, אני מקשה, וכמו שאתה אומר, גם על האמריקאים אי אפשר לסמוך
ראה את מקרה טאיוואן. אז מה יהיה"?
-"לפעמים צריכים, בשביל להתקיים, לכרות ברית עם השטן בכבודו ובעצמו. מה לעשות, אם לא תהייה
ברירה נעבור אל הרוסים".
– "ואז נהייה כמו פולין או צ'כוסלובקיה"?
– "אולי. ואולי פחות או יותר כמו הונגריה. שם המשטר סביר איכשהו. בוא אגיד לך משהו שאולי לא ימצא
חן בעינך. אם לא תהייה ברירה, ואמריקה שלך תסגור את הברזים, נלך ונאכל לחם עם מרגרינה כמו
שאמר יגאל אלון בזמנו, ומנחם בגין לפני שבוע. זהו זה. כנראה שזה הגורל שלנו".
– "והיהודים פה?"
– "היהודים? הם יאכלו אותה בסופו של דבר. כואב לי שיש כאן 40% נשואי תערובת שרק לפני 46 שנים
איבדנו 6 מיליון יהודים, והנה עכשיו אנחנו הולכים לאבד עוד 3 או 4 מיליונים".
– "לאבד? מה איכפת לך אם הם לא יהיו יהודים, אלא רק אנשים טובים?"
– "מה אתה מדבר? בודאי שאיכפת לי. יש בנו ייחוד מסוים. לכן שרדנו כל כך הרבה דורות."
– "אוקיי. אבל נאמר שאני יהודי מתבולל, אז מה אתה יכול להציע לי? מדוע עלי להמשיך לסבול כל ימי
כיהודי? וגם כזה יהיה גורל ילדי מה הטעם בכל זה?"
-"אני אומר לך. דור שביעי ושמיני בגרמניה של המתבוללים הובלו אל המשרפות. לא עזרו להם כל
ההצהרות שלהם שהם נאמנים למולדת הגרמנית או הפולנית. ושהם קודם כל בני אותם לאומים
שהזכרתי, ורק אח"כ בני הדת היהודית. חוטר אברהם יצחק ויעקב נועד לכיליון, עד כמה שהדבר נגע
לגויים בתמיכה ועידוד של הנצרות."
-"אז אתה באמת מאמין שזה יכול לקרות כאן שוב?"
– "אני לא מאמין לאף אחד. לא חסרה פה אנטישמיות. כעת היא קיימת רק בחדרי חדרים, מעוטרת
בחיוכים של צביעות. אבל היא כאן. והיא כך במצבה הנוכחי המאופק הודות לעצם קיומה של מדינת
ישראל. ואת זה אפילו יהודי ארצות הברית לא שוכחים.
אשר על כן, אני חוזר בסוף הלימודים שלי לארץ ישראל."
ובאמת הוא חזר. וגם אני.
נובמבר 1979
