היכן ביתי?

יומן מסע 1 -גלות

לאורך תקופה של 12 שנים אני מצלם פרוייקט קולנועי דוקומנטרי, יקר עד מאוד ללבי. השנה אני מתכוון לצלם את חלקה האחרון של הסאגה הזאת. הסרט שאורכו יהיה.. בלתי ידוע עדיין… עוסק בקשר המרתק בין הבית הפרטי לבית הלאומי על מרכיביו המגוונים. לאורך השנים ועם התקדמות הצילומים נוכחתי לדעת שהפעם, ולא כהרגלי בעשייה הדוקומנטרית, אצטרך גם אני להופיע לפני המצלמה. הסיפור האישי שלי הוא בעיני רק משל ודוגמא אחת לעוצמת השפעתו של "הבית" על חיינו ועיצובנו כבני אדם וכאזרחים במדינה. מאז ומתמיד הטלתי ספק במוסכמה הנפוצה בדבר ההכרח בלאומיות ודתיות כמקור להזדהות, ועם זאת המציאות הנוכחית וההכרות הצנועה שיש לי עם ערכי היהדות המסורתיים מביאם אותי לחלום על עולם אנושי יותר וחומרני קצת פחות. הבחירה שלי לעסוק בנושא דרך המשולש: גרמנים, ישראלים ופלסטינים נעוצה באופן טבעי לקשר העמוק שיש לי לשלושת העמים האלה. שהרי אבי ז"ל לא היה מדמיין עצמו כציוני ומגיע מגרמניה לפלסטינה בשנת 1934 אילמלא חש את עוצמת האנטישמיות והנאציזם שעמדו בפתח, ובודאי גם לא היה נלחם כנגד הפלסטינים, שאותם לא שנא כלל, למען בית לאומי ליהודים בא"י.

נולדתי בישראל בעיירה קטנה, קריית בנימין על יד חיפה. הפרידה הראשונה שלי מ"הבית" שלי התרחשה בהיותי בן 5 בלבד. מפאת מחלתה של אימי אולצתי לעזוב את ביתי למשך תקופה של שנה שהייתה ככל הנראה הרת גורל על אישיותי לעתיד. אבי שעיקר מעייניו היו בפרנסת המשפחה ולא ראה עצמו מטפל בילדים קטנים, מסר את אחותי לדודים בפתח תקווה ואני מצאתי עצמי בחברת הילדים של קיבוץ דתי בנגב. מאז ועד היום שימש אותו בית אבן עתיק, שממנו גליתי בגיל כה צעיר, מעין בית אולטימטיבי שאליו אתגעגע תמיד. לעיתים מזומנות אני תוהה כיצד משפיעים המעברים התכופים בין הבתים השכורים על שלושת ילדיי, אשתי ועלי. ואולי בית הוא לא רק ארבע קירות ובלוקים? (בעיתוי מעניין מבחינתי מתפרסמות מדיי יום בתקשורת ידיעות העוסקות במחאת הדיור ההולכת ומתפשטת. אני נזכר שבישראל המתפתחת של שנות החמישים והשישים המטרה העיקרית הייתה לספק דיור, לא להרוויח מזה כסף. כיום ישראלים רבים, ולא רק ישראלים, רואים בעליית ערך הדירות והבתים כהזדמנות עסקית ולא רק כבסיס לצמיחה משפחתית גרידא).

במובן הרחב יותר אציין כי המשמעות של להיות ישראלי עבורי היא לחיות במעין פרדוקס. כמעט מאז שעמדתי על דעתי, דרך החינוך בבית הספר, השירות בצבא ועד היום תמיד הרגשתי מחויב: לדורות יהודיים קודמים, לביטחון המדינה ותושביה, לחלומם של החלוצים שהקימו את המדינה וכיו"ב. הקמת מדינת ישראל טמנה בחובה הבטחה ומחויבות: להיות בית ומקלט, ואף מבצר ליהודי בעת הצורך. ואולם לעיתים נדמה שההבטחה הגדולה אבדה בדרך ונשארנו רק כמעין יעד מבוצר. ואף על פי כן ולמרות כל זאת אניני רואה את עצמי חי במקום אחר, אולי משום שאחרי הכל כאן ביתי?

ללאורך תקופה של 12 שנים אני מצלם פרוייקט קולנועי דוקומנטרי, יקר עד מאוד ללבי. הסרט עוסק בקשר המרתק בין הבית הפרטי לבית הלאומי על מרכיביו המגוונים... לסיפור המלא