היכן ביתי?
יומן מסע 6 – גרמניה
המסע של הארי ושלי בגרמניה מתחיל בנסיעה אל עיירה קטנה במדינת בוואריה. במכונית ששכרנו בשדה התעופה של פרנקפורט אני מקריא להארי קטעים מהספר של עמוס אילון "רקויאם גרמני". במשך הימים הבאים כל ניסיון שלי לחפש נקודות אור בקיום היהודי בגרמניה נתקל בדברים שכותב עמוס אילון בספרו. מצידם השתדלו היהודים להשתלב בחברה הגרמנית ובתרבותה אך היא באופן כללי לא רצתה בהם למעט תקופות זוהר מעטות ומקומיות. השנאה ליהודים העסיקה אותי מתמיד. בספרו של אילון אני קורא על הפילוסוף הגרמני יוהן פיכטה שאמר: יש לערוף את ראשו של היהודי ולהתקין לו ראש חדש שבו אין אף רעיון יהודי אחד. על הגרמנים לכבוש את ארץ היהודים כדי שאפשר יהיה לגרשם לשם.
בספרון הקטן שהבאתי איתי נמצא תיאור קורותיה של משפחת וצלר אשר התגוררה בקלינהוייבך ברציפות למן המאה השבע עשרה ועד סוף שנות השלושים של המאה הקודמת. לאחר כשעה של נסיעה אנו מגיעים לעיירה הקטנה השוכנת על גדות נהר המיין. הארי ואני מתקבלים בכבוד רב ובסבר פנים יפות. המארח שלנו מר אלף דיטר ואשתו ליסה יוצאים מכליהם בדאגה לכל אשר נבקש. גם כל מי שאנחנו מוצגים בפניו בימים הבאים מפגין רצון טוב ועניין. עם זאת נדמה לי כי כאן כבר התרגלו לבואם של יהודים, גרמנים לשעבר, הבאים לחקור את שורשי משפחותיהם.
העיירה קלינהוייבך היא אחת מאותן עיירות רבות שאפשרה ליהודים לחיות חיים סבירים בקרב הגרמנים, ואפילו לקיים את חוקי הדת שלהם, אבל באופן כללי היו לאזרחים על תנאי. בליל הבדולח של נובמבר 1938 הועלה באש בית הכנסת היהודי שבעיירה.
ככלל, גרמניה יפה, על נהרותיה, יערותיה ומרחביה הירוקים. בכל, כך נדמה לי שוררים מתינות ויופי. ביום השני לשהותנו במקום מסיע אותנו האדון אלף דיטר במכוניתו לבקר בבית הקברות היהודי העתיק בו קבורים אבות אבותיי הגרמנים.
בדרך לשם אני מביט בנוף הנפרש לפניי. ברקע שולטים צבעי הירוק והחום של העמק. בצד הדרך, עצים כורעים תחת נטל הרב של תפוחים גדולים, סמוקי לחיים.
המראה הזה מפעים את נפשי. אני מבקש ממר דיטר, לעצור ולצלם. אולי גן עדן הוא בכלל כאן. אני נזכר בדברי אחת המשתתפות ברב השיח שצילמתי בתשעה באב בקרית טבעון: ומה אם נתפתה לפיתוייה של הגלות? אבל ביתי איננו כאן. זאת אני יודע בבירור. סגור
ללאורך תקופה של 12 שנים אני מצלם פרוייקט קולנועי דוקומנטרי, יקר עד מאוד ללבי. הסרט עוסק בקשר המרתק בין הבית הפרטי לבית הלאומי על מרכיביו המגוונים... לסיפור המלא
