היכן ביתי?

יומן מסע 7- דרום גרמניה ואוסטריה

אנו נוסעים לרוחבה של גרמניה. גומעים מרחקים במכונית השכורה ונהנים מהנוף הניבט מחלונות המכונית. בדרך כלל הארי נוהג ואני מצלם את הנוף החולף על פנינו. הנסיעה בפיתולי הדרך של "היער השחור"- השוורצוולד, מעוררת התרוממות של הנפש.

בעיירה הקטנה "שיינהגרין" המונה כאלף איש, אנו עוצרים ליומיים. אני מתוודע להוריו של הארי. אימו אישה עדינת נפש מקבלת אותנו בהמון אהבה הכוללת גם עוגות שוקולד וקצפת. אביו מרבה לשעשע את סביבתו בסיפוריו ומשליו ולי סיבה חוזרת להצטער על שהגרמנית בפי כה דלה. המשפחה כולה מתכנסת בסלון אל מול נוף עוצר נשימה. בשיחות שאני מנהל עם שני אחיו של הארי, מרקו וואקסה, אני מנסה להבין מה הביא את הארי לעזוב את ביתו ומולדתו ולחיות בישראל.

מרקו הצעיר שבאחים מתקשה להבין את תרומתו של הארי לשלום בין העמים הניצים. כיצד מסעותיו של הארי מדיי שבוע לגדה המערבית יכולים לשנות במשהו את המציאות המורכבת? הוא תוהה בקול. ואולם שני האחים מעריכים את אומץ ליבו ומסירותו של אחיהם הבכור. אני נזכר בספרו של עמוס איילון, רקוויאם גרמני. איילון מצטט את חנה ארדנט, הוגת הדעות האמריקאית ממוצא גרמני אשר אמרה כי אין זה מספיק להיות "מנטש" (בן אדם) ואולי אפילו להיפך, מרגע שאמרת שאתה רק "מנטש" אתה בעצם אבוד..

מידע נוסף וניסיון להסביר תורמת אחותו של הארי, מוש, המתגורת לבדה בדירה נאה בעיירת סטודנטים צבעונית ויפה בשם "טובינגן". אישה נמרצת וחכמה זו מארחת אותנו למופת. אליבא דה "מוש" כולנו עוברים טראומה כזאת או אחרת בצעירותינו. עלינו לעשות מעשה של תיקון הנפש בבכרותינו בכדי שנוכל להמשיך לחיות בשלום עם עצמנו.

באמצעות "מוש" אנו פוגשים טיפוסים מרתקים, גולים ישראלים ופלסטינים שעזבו את מולדתם ובאו למצוא כאן את ביתם. לאורך המסע אני עוקב אחרי בן לוויתי, איש משונה במקצת במציאות של הפרדה בין עמים ולאומים. חמוש בלשונות רבות מתמרן הארי בין העולמות. גרמנית היא שפת אימו, גם שפתה של מרים, בתו הבכורה אותה אנו מבקרים בוינה. ערבית הוא נהנה לפטפט עם הפלסטינים הגולים שאנו פוגשים בדרכנו, וכך עוד שפות הרבה שהוא שומע ומדבר למחצה, אף אחת מהן איננה שגורה בפיו באופן מלא אבל כאזרח העולם הוא משתדל, וגם מצליח בדרך כלל, לתקשר בהמון נדיבות ואהדה בין כל אורחי העולם הזה. את הכינוי: "הארי הקדוש" שאני מדביק לו הוא דוחה באצילות ואני נאלץ לקרוא לו "המתווך הגרמני", (יתכן מאוד שלו היה הוא מופקד על שחרורו של גלעד שליט היה האחרון כבר חוזר הביתה).

אולי באמצעות הסרט שאני מצלם, בלוויתו המסורה לדרך, אני מחפש אמונה באדם? הארי נראה בעיני, אדם פתוח ומקבל כל אדם באשר הוא אדם ללא הבדל של גזע צבע ודת. בעולם של ניכור ואינדיווידואלזים נראה לי הארי כמצרך נדיר. סגור

ללאורך תקופה של 12 שנים אני מצלם פרוייקט קולנועי דוקומנטרי, יקר עד מאוד ללבי. הסרט עוסק בקשר המרתק בין הבית הפרטי לבית הלאומי על מרכיביו המגוונים... לסיפור המלא