היכן ביתי?

יומן מסע 2 -הארי

השלב האחרון של צילומי הסרט יתרחש בחודש ספטמבר הקרוב. אני מתכנן לצאת למסע בגרמניה, באוסטריה ובהולנד עם ידידי הארי פינקביינר. הארי הוא גרמני נוצרי שהגיע לישראל לפני למעלה משלושים שנה והחליט לקשור את גורלו בגורל העם היהודי בישראל. במקצועו הוא כירופרקט ומרפא הוליסטי והוא מתגורר בקיבוץ הרדוף שבגליל התחתון. הארי שייך לקבוצה גדולה של גרמנים שבאו לכאן משנות השישים ואילך במטרה לכפר על עוון דור ההורים. הוא התאהב באישה יהודייה בשם חנה. כעבור זמן קצר נישאו השניים והביאו לעולם שלושה ילדים. (משפחתה של חנה נטועה עמוק באירועי ההיסטוריה הציונית בארץ. אביה, מולה אגין, היה יליד דגניה, הקיבוץ הראשון בא"י. מולה ומגיני הקיבוץ הדפו את הכוחות הסורים שתקפו את דגניה בשנת 1948 והניס אותם בחזרה אל מעבר לגבול. במלחמת ששת הימים הוא פיקד על כיבוש רפיח ונהרג שם כשהג'יפ בו נסע עלה על מוקש).

הארי ואני נפגשנו לראשונה באמצע האינתיפאדה השנייה. הארי ביקש ממני להצטרף ולצלם הליכות שתיקה של חבורת גברים ונשים, שהוא נמנה עליה, ואשר לקחה לה למטרה להביא הבנה וסובלנות בין ישראלים לפלסטינים בשדה הקוצים של הסכסוך. אחר כך ומדי שבוע יצאנו, הארי ואני, לאזורי הקרבות בגדה המערבית וצילמנו את ההרס שנגרם לפלסטינים כתוצאה מהכיבוש הישראלי המתמשך. עם הזמן קשר הארי קשרים אמיצים עם פלסטינים רבים והרבה לבקרם. צילמתי אותו מטפל בנשים וגברים פלסטינים, משוחח אתם ומנחם אותם בערבית העילגת שלמד מהם. גם היום למרות האיסור של חציית ישראלים את הקווים, הוא יוצא, לבד בדרך כלל, ומבקר את מטופליו הפלסטינים בשטחים. הם מקבלים אותו באהבה מהולה בהערצה ואפילו רואים בו איש קדוש. בנסיעותיו אלו הוא מביא עמו אוכל למבוגרים ומתנות לילדים.

לאורך כל תקופת המסע שלנו בגרמניה, אוסטריה והולנד, הארי ואני נשלח מדיי 48 שעות דיווח מצולם של 2-3 דקות בעברית, אנגלית וגרמנית, שאותו נעלה ליוטיוב, לפייסבוק ולאתרי שיתוף אחרים. מטרתנו היא ליצור קבוצה הולכת וגדולה של "ידידי המסע" שאיתה אנו מקווים לחלוק את החוויות, המחשבות והרגשות שלנו…

אין בכוונת הסרט להציע פתרונים לדילמות אשר יעלו בו אלא לשתף את הצופה בלבטים ומחשבות אשר מתרוצצות בנפשי. כשם שהבית הפרטי משמש אותנו לצרכים העמוקים ביותר של אמון וביטחון כך גם אפשר להבין את ההכרח שעולה מכמיהתה של אומה לחיות במדינה משלה. ובכל זאת עם ההשלמה עם ההוויה הזאת אני תמיד נזכר במימרתו האוטופית של אותו רב עניו, גלותי ובלתי מוכר שאמר: "מי שאינו תופס מקום בשום מקום, יש לו מקום בכל מקום!"

ללאורך תקופה של 12 שנים אני מצלם פרוייקט קולנועי דוקומנטרי, יקר עד מאוד ללבי. הסרט עוסק בקשר המרתק בין הבית הפרטי לבית הלאומי על מרכיביו המגוונים... לסיפור המלא