יום חמישי 29 ביוני 1989
מדינת דרום דקוטה.
אנחנו שלושה, נתן, סירי ואני, בדרך לכנס ההיפים בנבדה. נתן אומר שקוראים להתכנסות המיוחדת הזאת, שמתקיימת פעם בשנה: Rainbow Gathering
שעת צהריים, האויר בחוץ חם, לוהט. אני יושב במושב האחורי במכונית אמריקאית ישנה עמוסת ציוד: אוהלים, מזרונים ואוכל. עזבנו את שיקגו לפני 24 שעות, מתחלפים בנהיגה, עוצרים רק למילוי דלק וקפה. בדרך חצינו את מדינות וויסקונסין, ומיניסוטה. כעת אנו בקצה המערבי של מדינת דרום דקוטה, לא הרחק מ-Rapid city. משם ניסע למדינת וויאומינג, דרך איידהו ואז דרומה לנבדה.
דרך חלון המכונית אני מתבונן בנוף המשתנה. הדרך רצופה אספלט שחור, שני מסלולים ומאות קילומטרים ללא נפש חיה. סירי מדברת נון סטופ ונדמה שזה דווקא מתאים לנתן ולי.
אגב פטפוטיה אני בוהה בנוף ונזכר בי שם, רק לפני חודש ימים…
קלקיליה, עיר בעוצר. שבוע עבר מאז שהגענו לכאן במסגרת של מילואים בשטחים.
אני במושב הקדמי של הגי'פ הפתוח, לפניי מקלע מאג מאיים אל מול רחובות שוממים מאדם.
אייל נוהג בגי'פ ומאחור ישראל ואודי אוחזים בידיהם רובי M-16. אנו משייטים ברחוב לאיטנו, סורקים בעינינו את הבנינים הישנים משני צידי הכביש.
לפתע מאחד הבנינים יוצאת דמות כפופה בג'לביה. אני נדרך.
"סע אליו" אני פוקד על אייל, והאדרנלין מתחיל לזרום בשצף.
עד שאנו גומעים את מאתיים המטרים אל הדמות אני רואה שהיא מושכת אחריה בהמה, חמור.
אנו מגיעים אל האיש שעומד וממתין לעצירת הג'יפ שלנו לידו. הוא כבן 70, פניו מכוסים בזקן פרוע ועיניו השחורות מתבוננות לסירוגין בפניי ובדרגות שעל כתפיי.
לפני שאני מספיק לפנות אליו ולדרוש ממנו שיחזור למקום ממנו בא הוא מסביר לי בערבית שוטפת, ואגב כך מצביע על החמור שעומד בראש מורכן לצידו. אודי, החייל שיושב מאחור מסביר לי את דבריו: החמור הוא בעצם אתון, והאתון ילדה עייר, אתמול, לפני תחילת העוצר, בשדה מחוץ לעיר. האיש מבקש לקחת את האתון אל העייר בכדי שהיא תניק את העולל הרך.
אני מתבונן בעיני הערבי שגילו כפול מגילי ויותר, האם הוא דובר אמת? הוא מישיר מבט אל תוך עיני.
אני מוציא עט ופנקס קטן מכיס הדגמ"ח ורושם: "רשאי לעבור!" מוסיף את שמי ודרגתי. מוסר את הפתק לידיו.
ללא מחווה של תודה או הוקרה, הוא מפנה לי עורף והולך לאיטו במעלה הרחוב כשהאתון משתרכת בעצלתיים אחריו…
מבטי בוהה אל שני הצעירים האמריקאים שבמושב הקדמי. רוח חמה נכנסת דרך חלונות הרכב שלווה נתן מאימו בשיקגו. כבר עם צאתנו מהעיר הגדולה הסביר לנו מדוע אינו מפעיל את המזגן במכונית הלוהטת. זה קשור לשינוי האקלים על הפלנטה שלנו.
נתן הוא בחור בן 27. נפגשנו לפני כשנתיים בארץ במסגרת צילומי סרט שיצרתי על ארבעה צעירים אמריקאים, בוגרי קולג', שבאים לחיות ולהתנדב בישראל לאורך תקופה של שנה. שמרנו על קשר וכעת לאור הביקור השנתי שלי אצל דודיי בשיקגו, בה למדתי קולנוע, הציע לי להצטרף אליו למסע אל מערב ארה"ב.
סירי היא בחורה גדולה ומפונקת וגם מעוררת חמלה. לא לגמרי ברורים לי היחסים בינה לבין נתן. במובן מסויים נראה שהם הפכים גמורים. היא מפטפטת הוא שותק, היא מתלוננת הוא מנחם, היא פסימית גמורה, פוחדת מהמציאות המשתקפת בדמיונה, הוא אופטימיסט ומאמין ברוח האדם.
כבר בתקופת הצילומים בישראל תהיתי אם אמנם נתן הוא "בן אדם אמיתי" ולא איזה שהוא פלקט של התנהגות עילאית קדושה שאימץ לעצמו. מעולם לא ראיתי אותו יוצא מכליו, כועס או מרים קול. עיניו החומות הגדולות מביעות רוך וחמלה כמעט תמיד. אני חושב שהוא הסכים ואולי אפילו הציע לסירי להצטרף לנסיעתנו כמעין אתגר לעצמו, אולי גם עבורי?
30 ביוני 1989
מדינת וויאומינג לא הרחק מהרי הרוקי.
סירי נרדמה מאחור. אני נוהג אל תוך החשיכה. אני מבקש מנתן שיספר לי על מה שצפוי לנו שם איי שם במדבר נבדה. נתן שמח לחלוק את הידע שלו:
ה"ריינבאו" היא תנועה של כמה מאות אלפי אנשים בכל העולם, מעין שבט מודרני של אזרחי העולם, תרבות אלטרנטיבית ושיטה שמחוץ לשיטה…
מעלינו נישאים הרי הרוקי ורוח קלילה נושבת דרך חלונות המכונית. נתן ממשיך ומספר:
נבואה שמיוחסת לזקני שבט ה"הופי" האינדיאני מספרת כי העתיד צופן בחובו ימים רעים. האדמה תהיה מזוהמת, כך גם האויר. מגיפות יתפרצו בכל העולם, בני אדם ובעלי החיים ימותו בהמוניהם והמים לא יהיו ראויים לשתייה. כשהאסון האקולוגי הזה יהיה מוחשי עד כאב, או אז יחזרו לאדמה בני השבט, הידועים כ"לוחמי הקשת בענן" .(Rainbow Warriors) הם יטהרו את האדמה המורעלת ויביאו שלום ואחווה בין בני האדם. לוחמי הקשת בענן לא יהיו רק אינדיאנים, ביניהם יהיו גם לבנים ושחורים, צהובים וחומים, אנשים מכל גוני הקשת…
אנחנו שותקים. סירי התעוררה משנתה ומוזגת לעצמה קפה מתוך תרמוס גדול. נתן ממשיך:
כנס הריינבאו נולד ביולי 1972. הכינוס (Gathering) הראשון נחגג כמעין ועידת פסגה של דור הוודסטוק של שנות השישים: היפים וביטניקים, מתנגדי מלחמת וייטנאם, לוחמי איכות סביבה רדיקליים, מגדלי שיער ארוך ולובשי בגדים הודיים, מתרגלי יוגה ומדיטציה ומעשני חשיש.
הרעיון היה להיפגש יחד בטבע, במקום מבודד ויפה, בלי חשמל, ללא אספקת מים, סופרמרקטים, בנקים, כסף מכשירי טלוויזיה וכל מה שמוגדר כ"בבילון"- שם גנאי לערכיה הפסולים של תרבות המיינסטרים…
ירח מפציע בין העננים. אל מול הרוח המנשבת בעוז דרך חלונות המכונית נתן מלמד אותנו שיר אינדיאני ששמע באחד ממפגשי "הריינבו" שבהם השתתף בעבר. השיר מתחבב עלינו מאוד והופך להיות שיר המסע שלנו שאותו אנו שרים בקנון:
I circle around, I circle around
The boundaries of the earth
I circle around, I circle around
The boundless universe
Wearing my long tail feathers
As I fly,
Higher, higher and higher
Further further and further…
