בית ילדותי עמד בעיירה קטנה וכמעט נשכחת: קריית בנימין.
היום היא שכונת וילות בפאתי קריית אתא,
אך אז הייתה עבורי התחלה של כל דבר,
ומשום כך שלמותו.
בית האבן, שנבנה בשנות הארבעים של המאה הקודמת
נח על האדמה, כאילו היה שם מאז ומתמיד.
כילד האמנתי שכך הם הדברים:
בתים עומדים, עצים צומחים,
והזמן, אם הוא קיים בכלל, אינו נוגע בהם.
בחצר הבית גדלו עצי פרי:
שסק, תפוח, שזיף וגויאבה,
שיחי גפן שהתפתלו באור,
ובתוך כל אלה עמד עץ אורן אחד,
גבוה, שקט, יציב,
כמו הבטחה נצחית.
הוא היה יותר מעץ.
הוא היה הזמן עצמו, כפי שילד מדמיין אותו:
איטי, נדיב, בלתי נגמר.
על שניים מענפיו קשר אבי חבלים וקרש,
והפך אותו לנדנדה.
ובתוך התנועה הזאת עלתה נחמה:
שום דבר לא באמת נעלם,
הכול חוזר ושב.
ומעל הנדנדה עולם אגדה.
הטיפוס על העץ, בריחה וגם חופש.
ענף אחר ענף,
כשהקרקע מתרחקת,
הלב נרגע ושוקט.
שם, בין המחטים והרוח,
הזמן שינה צורה.
הוא נעשה דק יותר, שקוף יותר,
כמעט נעלם.
הייתי יושב במרומי העץ ומקשיב,
לציפורים ולרוח,
חש, בלי לדעת להסביר,
שיש רגעים שאינם חולפים.
פשוט מתקיימים
ואני מרחף בין עננים.
אך יום אחד לפתע הופיע.
זה היה בשלהי חודש יולי.
שבתי מבית הספר, ילד בן עשר.
היה זה יום אחר מכל הימים.
בצד הדרך נערמו ענפים שבורים,
גזעים קרועים,
שרידים של גוף שהיה פעם שלם.
העץ איננו.
לא נפל.
לא מת לאט.
נכרת באכזריות אנושית.
ובמקום שבו עמד אך אתמול
נפער חלל.
שאלתי: מי? למה? איך?
והתשובות, כשהגיעו,
היו שייכות לעולם אחר:
עולם של הכרח, של סכנה, של יסודות מתערערים.
תשובות מעולם המבוגרים.
אמרו שלא הייתה ברירה.
שורשי העץ מסכנים את מסד הבית.
אולי זה נכון, אולי תמיד אין ברירה.
אבל באותו רגע הבנתי דבר שלא נאמר:
הזמן אינו תנועה של נדנדה.
הוא אינו חוזר לאחור.
הוא כורת.
בשקט, בהיגיון, בלי כוונה לפגוע,
אך ללא רחמים.
משהו בי נגדע יחד עם העץ.
לא רק זיכרון,
אלא היכולת להאמין
שמה שקיים היום
יהיה גם מחר.
מאז אני יודע:
הילדות אינה מסתיימת ביום אחד,
אך יש לה רגע שבו היא נסדקת.
רגע שבו העולם חדל להיות מובן מאליו,
והופך לשברירי.
מותו של עץ האורן
לא היה רק אובדן של עץ,
אלא גילוי של חוק.
חוק הזמן.
ומאז, בכל פעם שאני נזכר,
אני חוזר לא אל אותו הילד
שעומד מול החלל,
ומגלה לראשונה
שעולמו אינו שלם.
ואני, שכבר בגרתי,
למדתי עם השנים
להתנחם בפשטות:
ברוח קלה,
בעץ אחר,
ברגע קטן שאינו מבטיח דבר,
ובכל זאת מתקיים.
